טיפול אישי ומקצועי ע"י דר' קול ביחידה להפריה חוץ גופית הגדולה בצפון בבי"ח אלישע

בן או בת

הכמיהה לשלוט על מין הילוד שייוולד היא עתיקה. מהניסיון הכלל עולמי ברוב המקרים המין הרצוי (בעיקר אם מדובר בילד ראשון) הוא זכר. מין הילוד נקבע ע"י הזרע החודר לביצית ומביא להפרייתה. אם הזרע נושא כורומוזום Y (הכרומוזום הקטן ביותר) ייוולד בן. אם הזרע נושא כרומוזום X – תיוולד בת. תאורטית, מספר הזכרים והנקבות צריך להיות זהה. למעשה, לכל אורך הדרך יש יתרון לזכרים: בתחילת ההריון יש 60% זכרים, וחלקם היחסי יורד ל 53% במועד הלידה.

השפעה של גורמים אתניים, תזונה, וסביבה על יחס בנים בנות? מחקרים מדעיים לא הוכיחו השערות מקובלות כאלה. במרוצת השנים הוצעו אלפי "שיטות" כדי להטות את קביעת מין הילוד לפי רצון ההורים. השיטות מבוססות על מגוון רחב של תיאוריות: מהשפעת כוון הרוח, גשם או גודל הירח בעת המגע המיני ועד שיטות מדעיות להפרדת הזרע. בין השנים 1985 – 1996 פורסמו בארה"ב 1800 מאמרים רפואיים העוסקים בשטות לקביעת מין הילוד.

 

  • שיטות "טבעיות": רבים טוענים כי מין הילוד תלוי ביום בו הושגה ההפריה יחסית לביוץ. מגע מיני קרוב ככל האפשר לביוץ יעלה הסיכוי לבן. מגע מיני לפני הביוץ – בת. המלצה זו מבוססת על ההנחה כי זרע המכיל כרומוזום Y מהיר יותר, ויגיע קודם לביצית הממתינה. יש מאמרים בספרות המתארים 80% – 90% הצלחה בשיטה זו. בדיקה מדעית יותר של הסוגיה לא אוששה את ההנחה. למעשה, נמצא שהושגו יותר הריונות עם בנים כאשר המגע התקיים מספר ימים לפני מועד הביוץ.

    תשומת לב רבה הוקדשה להשפעת הסביבה בנרתיק על מין הילוד. רמת pH בסיסית נחשבת לתומכת בזרע זכרי, נרתיק חומצי – מעדיף זרע נקבי. בהתאם לכך הומלצו שטיפות נרתיקיות. ניסויי חיה לא הוכיחו כי השיטה עובדת.

    התנזרות ממושכת ע"י הגבר מקובלת כמסייעת להשגת בן, אך הספרות הרפואית מכילה מאמרים עם ממצאים סותרים בקשר לכך. באופן דומה לטכניקה של המגע המיני (התנוחה, אורגזמה של האישה) אין כל השפעה על קביעת מין הילוד.

  • שיטות הפריה מלאכותית: בספרות הרפואית מאמרים רבים העוסקים בהשפעת הזרעה תוך רחמית על מין הילוד. הנתונים אינם אחידים. סקירת 150 מאמרים העוסקים בכך העלתה כי התיאוריה הגורסת שתזמון יחסי מין או הזרעה תוך רחמית יכול להשפיע על מין הילוד אינה מבוססת. נתונים דומים הצטברו לגבי הריונות לאחר הפריה חוץ גופית (עם או בלי מיקרומניפולציה): היחס בין הזכרים לנקבות אינו חורג סטטיסטית מהיחס הכללי באוכלוסייה.
  • שיטות מעבדתיות: הדרך האמינה ביותר לקבוע את מין הילוד היא לבצע הפריה חוץ גופית, ליטול תא אחד מהעובר (3 ימים לאחר ההפריה), ולקבוע את המין באופן ישיר ע"י הדגמת כרומוזומי המין בתא הנבדק. השיטה מכונה "אבחון גנטי טרום השרשה" (PGD) . שיטה זו תביא לכך שעוברים בריאים (מהמין ה"לא רצוי") יושמדו, ולכן מעוררת בעיות אתיות ודתיות מובנות. השימוש בשיטה זו היה מוגבל לאבחון מחלות גנטיות ברמת העובר. לפני מספר שנים נאות משרד הבריאות לאפשר השימוש בטכנולוגיה זו לבקשת זוג חרדי שביקש להימנע מלידת בן. השימוש למטרות שאינן רפואיות איים לפרוץ הסכרים ולהביא לשימוש נרחב בשיטה זו לקבעית מין העובר ללא צורך רפואי. כדי לעמוד בפרץ, משרד הבריאות מיהר להוציא הוראה האוסרת על שימוש כזה. כתוצאה מהוראה זו נאלצים זוגות ישראליים המעוניינים בקביעת מין העובר למצוא יחידות IVF בחו"ל כדי לנצל טכנולוגיה זו. כדי להימנע מדילמות מוסריות (עד כמה שניתן), פותחו שיטות מעבדתיות להפרדת הזרע לפני ביצוע ההפריה. שיטות ההפרדה מבוססות על אלקטרופורזה, הפרדה ע"י מיון תאים, והפרדה על בסיס אימונולוגי. כל שיטת הפרדה יש לבחון לפי אחוז ההפרדה המוצלחת, כמות הזרע לאחר ההפרדה, ויכולתו להביא להפריה תקינה.
  • הפרדה לפי צפיפות או תנועה: כרומוזום X גדול בהרבה מכרומוזום Y. לכן תכולת ה – DNA של זרע שיצור נקבה גדולה ב – 2.8% לעומת זרע שיצור זכר. על סמך הבדל זה פותחו שיטות הפרדה המתבססות על מהירות שיקוע התאים בסירכוז. לא ברור האם הבדל משקל כה זעיר יכול להביא להפרדה אמינה. סביר להניח כי הבדל זעיר זה ייעלם על רקע הבדלים משמעותיים יותר בין תאי הזרע במאפיינים כגון צורה, מורפולוגיה, ותנועתיות. בנוסף, יש לזכור כי כמות ה- DNA הלא פעיל בכרומוזום Y יכולה להשתנות באופן ניכר בין גבר לגבר, ולהשפיע על משקל הכרומוזום.

    התיאוריה שזרע זכרי נע מהר יותר הביאה לפיתוח קולונות הפרדה המכילות חומרים כגון אלבומין. שיטות אלו פורסמו לראשונה ע"י אריקסון ב – 1973. במאמר שראה אור בכתב העת היוקרתי NATURE נטען כי ההפרדה מדויקת בשיעור של 85%. מאוחר יותר נטען ע"י חוקרים אחרים כי שיטות זיהוי הזרע לאחר ההפרדה בהן נעשה שימוש אינן מדויקות. שימוש בשיטות מדויקות יותר גילה כי אחוז ההפרדה הוא זניח. בנוסף, ההנחה כי תא זרע זכרי שוחה מהר יותר מנקבי, לא אומתה. השימוש בטכנולוגית FISH כיום הוכיח כי קולונת אלבומין (כמו גם קולונות המכילות חומרים אחרים) אינה מפרידה בין הזרעים.

    שיטה אחרת המקובלת מאוד נקראת SWIM UP , בה מסרכזים זרע, ומאפשרים לו להתרומם בכוח תנועתו לתוך נוזל שמעליו. מחברים שונים טענו להשגת אחוזי הפרדה גבוהים מאוד, אך בדיקה מדעית יותר ע"י FISH לא אימתה טענות אלו. לסיכום: הפרדת זרע המבוססת על תיאוריית הצפיפות והתנועה אינה עובדת.

  • אלקטרופורזה: מחקרים הציעו כי לזרעים המכילים כרומוזום Y או X מטען חשמלי שונה, כך שניתן להפרידם בשדה חשמלי. אולם, מכיוון שהשיטה גורמת לדיכוי תנועת הזרע, השימוש בה למטרות קליניות אינו מומלץ.
  • הפרדת תאים בשיטת FLOW CYTOMETRY : מדובר בשיטה אמינה מבחינה מדעית המסוגלת לאבחן את כמות ה – DNA שיש בתאים לאחר צביעתו עם חומר מיוחד. למעשה, זו השיטה היחידה שנמצאה אמינה לפי בדיקות FISH. השיטה מצליחה להפריד תאי זרע נקביים ב – 80% – 90% , ותאי זרע זכריים ב – 60% – 70% . הבעיה היא שרק אחוז אחד מכל תאי הזרע עובר הפרדה. מכיוון שכמות הזרע המתקבלת היא כה קטנה, יש צורך בהפריה חוץ גופית ומיקרומניפולציה כדי להשיג הריון.
  • הפרדה בשיטות אימונולוגיות: בזרע פרים הצליחו להשתמש באנטיגן Y – H המבוטא על זרע זכרי, כבסיס להפרדה. מכיוון שרוב הזרע אינו שורד את התהליך, השימוש הקליני באדם עדיין לא רלוונטי.

מהימנות רוב השיטות להפרדת הזרע היא בסימן שאלה. השיטה היחידה הנראית אמינה היא הפרדה ע"י FLOW CYTOMETRY . קצב ההתקדמות הטכנולוגית בהחלט מבטיח כי לא רחוק היום ושיטה זו תהפוך לשגרתית עד שיבשילו הפיתוחים הטכנולוגיים נראה כי השיטה האמינה ביותר היא PGD . יש להדגיש כי משרד הבריאות אוסר על שימוש ללא פיקוח בשיטה זו לצורך קביעת מין העובר , אלא אם מדובר בבעיות גנטיות הקשורות לכרומוזומי המין. משרד הבריאות הקים וועדה מיוחדת לצורך אישור הטיפול (ללא קשר לבעיות גנטיות) לזוגות עם לפחות 4 ילדים מאותו מין. כפי שניתן לראות מדוחות הוועדה, רק כ – 15% מהבקשות מאושרות. אמות המידה הנהוגות בוועדה לגבי אישור או דחייה של בקשות אינן ברורות. לכן, חלק גדול מהזוגות כלל לא פונה לוועדה, אלא מחליט לבצע ההליך בחו"ל, במדינות המאפשרות ביצוע ההליך, ללא התערבות הרשויות.

 

הקליניקה

בי"ח אלישע, הנמצא בחיפה, הוא בית החולים הפרטי הגדול ביותר בצפון הארץ. היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים החלה לפעול ב-1996 והפכה לגדולה בצפון.