טיפול אישי ומקצועי ע"י דר' קול ביחידה להפריה חוץ גופית הגדולה בצפון בבי"ח אלישע

תרומת ביציות

תרומת ביציות הינה הליך רפואי בו ביציות של אישה אחת מופרות ע"י בן הזוג של אישה אחרת. העוברים הנוצרים מועברים לרחמה של האישה האחרת. ההריון המתפתח שייך ביולוגית לתורמת ולבעל המקבלת. המקבלת נושאת את העובר ברחמה, עד ללידה. הסיבה העיקרית לביצוע הליך זה היא גיל האישה המקבלת (מעל גיל 45 סיכויי ההריון קלושים מביציות האישה), או הזדקנות מוקדמת של השחלות הגורמת להפסקה של מחזור הווסת, וחוסר ביוץ. מקרים נדירים יותר קשורים בבעיות גנטיות שאינן מאפשרות יצירת ביציות בריאות.

ההליך הרפואי קשור בשתי הנשים: התורמת עוברת טיפול של גירוי שחלות לצמיחת זקיקים (כמו בכל טיפול IVF ), במקביל עוברת המקבלת טיפול תרופתי פשוט שנועד להכין את הרחם מבחינה הורמונאלית לקליטת העובר(ים) . התורמת עוברת שאיבת ביציות, הביציות מופרות ע"י זרע בן זוגה של המקבלת, והעובר(ים) מועבר(ים) לרחם לאחר יומיים – שלושה. לאחר כ- 12 ימים שולחים בדיקת דם להריון. אם מושג הריון, יש צורך בהמשך הטיפול התרופתי כדי להבטיח תנאים הורמונאליים מתאימים להתפתחות ההריון.

החוק בישראל המסדיר את נושא תרומת הביציות נחקק ב – 1987. החוק קובע כי רק אישה העוברת בעצמה טיפולי הפרייה חוץ גופית רשאית לתרום מביציותיה לאישה אחרת. התרומה חייבת להיות אנונימית, כך שהן הנותנת והן המקבלת אינן מכירות זו את זו. חוק זה יוצר ניגוד אינטרסים ברור בין התורמת למקבלת, ששתיהן שואפות להשיג הריון מהביציות שהושגו בשאיבה אחת. ההתפתחות הגדולה בנושא הקפאת העוברים, וכן הנטיה לגירוי שחלות עדין יותר הביאו לירידה משמעותית בנכונות המטופלות לתרום ביציות. חשיפה תיקשורתית לא אוהדת לנושא תרמה אף היא את חלקה בצמצום מאגר הביציות הנתרמות.

בשל המחסור החריף בביציות לתרומה בישראל, הקים משרד הבריאות ועדה שדנה בנושא, ופרסמה את מסקנותיה. הצעת חוק ברוח ההמלצות הונחה על שולחן הכנסת, והתקבלה ב – 7 ביוני 2010: חוק תרומת ביציות, התש"ע – 2010. 

 קראו עוד

 

 

הקליניקה

בי"ח אלישע, הנמצא בחיפה, הוא בית החולים הפרטי הגדול ביותר בצפון הארץ. היחידה להפריה חוץ גופית בבית החולים החלה לפעול ב-1996 והפכה לגדולה בצפון.